בקעת הירדן - סקירה כללית

    נופיה המיוחדים של בקעת הירדן, הימצאותה מתחת לקו פני הים והיותה המשך טבעי של השבר הסורי אפריקאי, יצרו בה אוירה מיוחדת ומשכו אליה אנשים "מיוחדים", הירדן המתמשך וזורם למן הכנרת בצפון ועד לתוככי ים המלח יצר שקע צר ומעניין הבנוי נפתולים ובסבך אשלים וקנה אשר צצים בינות אדמת חוואר פריכה המפסלת צורות עתירות יופי בשרשרת, הגבעות העוטפות את הירדן בתרונות – קטרה (ככר הירדן או העור כפי שהוא ידוע במונחו הערבי), יוצר ניגוד עמוק ביותר לצבעה הלבן של אדמת החוואר, עטור הוא באדמת סחף מהרי השומרון ואך טבעי הוא שישמש בסיס איתן להיווצרות היישובים אשר מהווים את שרשרת הביטחון הראשונה בעורף. והמייחד את כולם הוא החום האדיר הנוחת על אזור זה בימות הקיץ ומרבית ימות השנה, חום השמש המלווה בגווני הצחיחות

    רקע היסטורי

    בעיצומה של מלחמת העולם הראשונה התעמתו ב "קו העוג'ות" הכוחות הבריטים מזה והחזית הטורקית – גרמנית מזה.
    ערב הקמת המדינה פשטו כוחות פלמ"ח על גשרי הירדן במסגרת "ליל הגשרים".
    במלחמת ששת הימים הגיעו כוחות צה"ל עד גשרי הירדן ופוצצו אותם לשם מניעת מעבר כוחות סיוע, ומאז התייצב הגבול לאורך נהר הירדן, והחלה תקופת המרדפים.
    בשנת 1968 מחלקת ההתיישבות של הסוכנות היהודית ביחד עם התנועות המיישבות ופיקוד הנח"ל פעלו להקמתה של רצועת ביטחון שנייה אשר תהווה השלמה למערכת ביטחון שוטף אשר לאורך הירדן.
    ככר הירדן או העור היוותה את הנקודה שנבחרה לאכלס את אותו קו הגנה נבחר כאשר במקביל הוכנה תוכנית לרצועת ביטחון שלישית על גב הרי שומרון ויהודה ואשר לימים נודעה בשמה "תוכנית אלון". ברור היה לכולם כי קו העימות עם ירדן לא יכול להיחסם הרמטית וכי חדירות המחבלים תהיינה דרך החיים הקבועה באזור, אולם במבט שני ברור היה כי אין אפשרות לבלום את החדירה בלא יצירת קו פעלתני אשר ירתיע את החודרים השכם וערב וההתיישבות הינה תשובה.
    התיישבות חקלאית בו מעט חקלאים מעבדים שטח גדול היוצר רצף נוכחות פעילה של ישראלים הינה ערובה לביטחון.
    ראשונה הוקמה מחולה (1968) כישוב מפריד ומקשר בין בקעת הירדן לבקעת בית שאן. אנשיה הראשונים של מחולה שהוקמה כהיאחזות נח"ל עסקו בפיתוח החקלאות באזור בשילוב עם עשייה צבאית של אחזקת קו ומארבים. כך הוקמו גם שאר יישובי בקעת הירדן.
    מחולה מרוחקת מן הירדן מאות מטרים בלבד, ממחולה הצפונית התמשך כביש מפותל דרומה אל תוך הבקעה – כביש הבקעה. הכביש מתמשך למצוקי ואדי מלחה ולאחריו נפרשה בקעה קטנה (המח'רוק) ושם במקום מוגבה וצופה על הנוף ממוקמת ההיאחזות השנייה ארגמן, אשר מנציחה את זכר המפקדים אשר מצאו מותם בהגנת הבקעה (אריק רגב וגד מנלה).
    שם למרגלות ההר הגבוה (סרטבה) נאחזה היאחזות משואה אשר בשמה קושרת אותנו להיסטוריה של המקום – תקופת המשנה, הדלקת משואות.
    אחרי משואה באה גלגל ותוכנית שרשרת היישובים רוקמת וקובעת עובדות.
    וכך מארץ המרדפים הופך האזור לחבל התיישבות של 21 יישובים, הראשון הוקם
    ב – 1968 והאחרון עלה לקרקע בשנת 2002.
    בשנת 1980 נוסדה המועצה האזורית בקעת הירדן המשתרעת בשטח שבין המורדות המזרחיים של הרי שומרון במערב ובין נהר הירדן במזרח.
    מצפון – גובלת המועצה האזורית בקעת הירדן במועצה האזורית בית שאן.
    בדרום – גובלת המועצה האזורית בקעת הירדן בעיר יריחו ובמועצה האזורית מגילות.
    במערב – מועצה מקומית מעלה אפרים, מועצה אזורית שומרון ומועצה אזורית מטה בנימין.

    שטח שיפוט המועצה 840,000 דונם.

    הציר המרכזי – העובר בתחתית הבקעה, כביש מס' 90 ומחבר את היישובים מצומת אלמוג, עוקף יריחו לבית שאן.
    הציר השני – דרך כביש אלון ועובר במורדות הרי שומרון.
    רוב רובם של התושבים הינם חקלאים המתפרנסים מחקלאות מודרנית המיועדת לייצוא, שיעור הייצוא 66%, הינו השיעור הגבוה ביותר בארץ.
    חקלאי הבקעה עברו בשנים האחרונות תהליך התמקצעות תוך הגדלת חלקות והשבחתן על חשבון פיזור בענפים שונים.

    שמות היישובים בבקעת הירדן

    מושבים

    • ארגמן הוקם בשנת 1968 תנועת בית"ר.
    • בקעות הוקם בשנת 1972 תנועת האיחוד החקלאי.
    • גיתית הוקם בשנת 1974 תנועת בית"ר.
    • חמדת הוקם בשנת 1979 תנועת "אמנה".
    • חמרה הוקם בשנת 1971 תנועת האיחוד החקלאי.
    • יפית הוקם בשנת 1980 תנועת המושבים.
    • מבואות יריחו הוקם בשנת 2001 תנועת "אמנה".
    • מחולה הוקם בשנת 1968 תנועת הפועל המזרחי.
    • מכורה הוקם בשנת 1976 תנועת האיחוד החקלאי.
    • משואה הוקם בשנת 1968 תנועת העובד הציוני.
    • משכיות הוקם בשנת 1982 כהיאחזות נח"ל.
    • נעמה הוקם בשנת 1982 תנועת המושבים.
    • נתיב הגדוד הוקם בשנת 1975 תנועת המושבים.
    • פצאל הוקם בשנת 1970 תנועת המושבים.
    • רועי הוקם בשנת 1976 תנועת האיחוד החקלאי.
    • רותם הוקם בשנת 1982 כהיאחזות נח"ל.
    • שדמות מחולה הוקם בשנת 1979 תנועת הפועל המזרחי.
    • תומר הוקם בשנת 1976 תנועת המושבים.

    קיבוצים

    • גלגל הוקם בשנת 1968.
    • נערן הוקם בשנת 1970.
    • בשמת נערן הוקם בשנת 1999 הרחבה קהילתית בנערן.

    מושב שיתופי

    • ייט"ב הוקם בשנת 1977 (ב – 95' הפך מקיבוץ).
    שמות היישובים גזורים ברובם מן העבר ההיסטורי של האזור ולזכרם של מפקדים שנפלו בבקעת הירדן.

    חקלאות

    בבקעת הירדן חקלאות מפותחת ומודרנית, עתירת ידע וטכנולוגיה.
    חקלאי הבקעה ו"היחידה למחקר ופיתוח בבקעת הירדן" מנצלים את תנאי האקלים ליצירת יתרון חקלאי בקנה מידה מקומי ועולמי.
    שמה של הבקעה כ"חממת הירקות של אירופה" עמד במבחן המציאות, ובחדשי החורף ניתן למצוא על מדפי המרכולים באירופה את הירקות והפרחים הגדלים בבקעת הירדן. החממות הינן מודרניות וממוחשבות.
    הגידולים העיקריים בבקעת הירדן:
    תמרים, כרמים, ירקות, תבלינים ופרחים אשר מנותבים בעיקר לייצוא.

    תיירות

    בקעת הירדן, המתפתחת לאורכו של השבר הסורי אפריקאי, היא מעין קוקטיל מעניין של נופים פראיים ובתוליים, עם שילוב של אטרקציות תיירותיות ייחודיות, שרידים היסטוריים בני יותר מ – 2000 שנה, לצד נתיבי מורשת קרב, שידעו רעמי תותחים והיום הם קשובים לקולות אחרים.

    בין האטרקציות התיירותיות באזור:
    • מפגש הבקעה.
    • קרן הסרטבה.
    • אשל מחולה.
    • גאון הירדן.
    • אתר הטבילה ומעבר בני ישראל.
    • פארק תרצה – האגם היפיפה.
    • האנדרטה לחללי הבקעה.
    • מצפורים.
    • כפר נופש אתגרי בצפון הבקעה "ברוש הבקעה".

    תעשייה

    באזור הבקעה תשתיות מפותחות של מים, חשמל, קרקע, מבני תעשייה, עורקי תחבורה נוחים, כוח אדם זמין ורב גוני ותנאי מזג אוויר מתאימים לתעשייה.
    מכלול תנאים אלו מאפשר הקמת מפעלי תעשייה ויזמות מגוונת, בכלל זה פיתוח תעשיות היי – טק תוך שימוש בהטבות עסקיות ותמריצים למשקיע.
    בקעת הירדן מוגדרת במפת הפיתוח כאזור פיתוח א' המאפשר שורה של הנחות, הטבות, מענקים וסיוע בתחומים רבים.
    "מנהלת אזור התעשייה" והמס"ק (מוקד קידום וסיוע עסקים) אמונים על טיפול במפעלים ושיווק אזורי התעשייה. המס"ק גם מטפל ביזמים ונותן ייעוץ לעסקים קטנים וחדשים.

    חינוך תרבות ורווחה

    בבקעת הירדן משקיעים את מיטב המוחות והכוחות בעיצוב דור העתיד ועד כה השכילו לבנות מערכת חינוך משגשגת הנותנת מענה חינוכי מגיל הינקות עד בגרות ומעבר לכך.
    במרבית יישובי בקעת הירדן, פועלים מועדונים לנוער ומבוגרים. פעילות תרבותית נוספת מתקיימת במתנ"ס האזורי בו מוצעים לבני הנוער ולמבוגרים מגוון חוגים ופעילויות תרבות וספורט.

    סקירה מדינית

    הרעיון המדיני בהקמת התיישבות בבקעת הירדן ובצפון ים המלח יושם בשנת 1968 לאחר תקופת המרדפים. מחלקת ההתיישבות יחד עם התנועות המיישבות, צה"ל ופיקוד הנח"ל פעלו להקמתה של רצועת ביטחון אשר תהווה השלמה למערכת הביטחון השוטף לאורך הירדן. במקביל הוכנה תוכנית לרצועת ביטחון שנייה על גב הרי שומרון ויהודה אשר לימים נודעה בשמה תוכנית אלון.
    וכך נבנתה בבקעת הירדן וצפון ים המלח לכל אורכה, התפיסה הצבאית התיישבותית של רצועת ביטחון ולאחריה שתי שורות של יישובים:
    1. לאורך כביש הבקעה.
    2. לאורך מה שעתיד להיקרא כביש אלון – המדרגה העליונה.
    תוכנית זו תאמה את מודל ההתיישבות המוכר בארץ, שבו הוקמו יישובים לצד פעילות צבאית, במודל של קיבוצים, מושבים ומושבים שיתופיים.
    בדרך של עיבוד שטחים חקלאיים בהיקף נרחב נקבעה העובדה של תפיסת שטח פיזי רחב ומשמעותי.
    בבקעה ובמגילות הוקמו 21 יישובים והיאחזויות נח"ל שעמדו לכל אורך השנים בכל התנודות הביטחוניות, כאשר ברקע תלוי ועומד הנושא המדיני ועיקרו בעיית ההכרעה לגבי עתיד האזור.
    הסכם אוסלו נחתם ב – 13 בספטמבר 1993.
    בתחילה כלל הסכם אוסלו את הסכם "עזה ויריחו תחילה" ובהמשכו העברת שטחים נרחבת לידי הפלשתינאים בבקעת הירדן.
    כתוצאה ממאבק שניהלו תושבי הבקעה בשטח ובעזרת תומכינו בכנסת צומצמה העברת השטחים.
    הישגי המאבק היו:
    1. נשמר הרצף הטריטוריאלי הישראלי לאורך הבקעה.
    2. לא הועברו לפלשתינאים מעברים קרקעיים קבועים לנבי מוסא, לצפון ים המלח, לגשר אלנבי ולאתר הטבילה.
    3. רוב מקורות המים ליד יריחו משארו בידי גורמים ישראלים.
    4. ה"מסדרון" בין יריחו לעוג'ה צומצם לרוחב מינימאלי.
    5. נמנעה הרחבת אזור יריחו בשטח בקעת הירדן.
    6. שוטרים פלשתינאים חמושים לא יכולים לנוע מחוץ ליריחו ובין יריחו לעוג'ה.
    7. נסלל כביש עוקף יריחו.
    מאז הסכמי אוסלו התעוררו בצורה חדה הבעיות הבאות:
    1. מים – מצוקת מים גדולה לאזור שרובו חקלאי.
    2. גניבות וחבלות – לאורך כל השנים סובלים יישובי הבקעה ובעיקר אלה הסמוכים לאוטונומיה מגניבות וחבלות ביישובים, בחממות, בציוד חקלאי ולצערנו גם פגיעות בנפש.
    3. אי ודאות מדינית – עקב שינויים במדיניות הממשלות וחוסר הודאות המדינית, נבלמה ההתפתחות הצפויה והרצויה בבקעה בתחומי הכלכלה, האכלוס והיזמות, וגורמת להשלכות מרחיקות לכת בכל תחומי החיים.

    הסכם ואי – מזכר שארם

    לאחר ביצוע הפעימה הראשונה וחלק מהפעימה השנייה של הסכם אוסלו התחלף השלטון והתנה את המשך התהליך בהפסקת ההפרות הפלשתינאיות של ההסכמים ועיקרון ההדדיות בביצוע ההסכמים.
    כתוצאה מלחץ אמריקאי נחתם הסכם ואי ב – 23 לאוקטובר 98' עם המשך ביצוע הסכמי אוסלו תחת הגבלות ותנאים שנוצרו כתוצאה מהעניין המצטבר.
    בהתאם להסכם הביניים ולהסכים שנעשו לאחריו, היישום על ידי הצד הישראלי של ההיערכויות מחדש הנוספות . הראשונה והשנייה יכלול העברה לצד הפלשתיני של 13% מאזור C כמפורט להלן:
    • 1% לאזור A.
    • 12% לאזור B.

    הצד הפלשתיני הודיע שיקצה שטח / שטחים המגיעים לכדי 3% מתוך אזור B שדלעיל שיוגדרו כשטחים ירוקים ו/או שמורות טבע.
    במבט במפה ניתן לראות כי חלה הרעה במצב הבקעה, נוצרה קרבה "מבהילה" בין שטחי האוטונומיה ליישובי גב ההר במיוחד גיתית, מכורה, חמרה, בקעות ורועי.
    מזכר שארם נחתם ב – 03/09/1999 ובו הוחלט על יישום לוח הזמנים של התחייבויות הקיימות של ההסכמים שנחתמו וחידוש המשא ומתן על הסדרי הקבע.
    מאז הסכם אוסלו ומזכר שארם, עברו מתיישבי בקעת הירדן וצפון ים המלח תקופה קשה של אי ודאות מדינית, משברים כלכלים וסיכונים ביטחוניים.
    מאידך מדובר באוכלוסיה שורשית וחזקה הנטועה היטב באדמתה ומאמינה בהכרח שבהתיישבות בקו המזרחי של מדינת ישראל.
    בסוף שנת 2000 התחילה האינתיפאדה השנייה בו בקעת הירדן שילמה בחיי תושביה בחדירת מחבלים למכורה וחמרה וירי על הצירים הכביש 90 וחוצה שומרון.
    בשנים האחרונות החלו בני הבקעה לחזור אליה וכן תושבים חדשים נקלטו בה אשר מחזקים את היישובים הותיקים ומחדשים את ההתיישבות בהיאחזויות הנח"ל האחרונות.
    בראשית 2005 הוקמה גדר ההפרדה בין השומרון ליתר מדינת ישראל ובמסגרת זו נבנה "מעבר גבול" בנחל בזק ולמרות הבטחות ראש הממשלה לגבי עתיד בקעת הירדן.
    דובריה של הממשלה דוחים שאלות אלו וטוענים שיש לחזק את ההתיישבות כאן.

    דרכי גישה

    אזור בקעת הירדן מוגדר גיאוגרפית מבית שאן בצפון, נהר הירדן במזרח, הרי שומרון במערב וים המלח בדרום.

    בבקעה 2 צירי תנועה מרכזיים מצפון לדרום:
    1. כביש הבקעה (90) כביש בינעירוני העובר לאורך הגבול המזרחי של מדינת ישראל ממטולה ועד אילת.
    2. כביש אלון - על ציר גב ההר ממושב מחולה ועד מושב גיתית ומשם דרך כוכב השחר לירושלים.

    כבישי רוחב:
    כביש חוצה שומרון - מחבר את כביש הבקעה (90) עם תל אביב.
    כביש הג'יפטליק – מחבר את יישובי גב ההר עם כביש הבקעה (90).
    ציר רימונים יריחו – מחבר את כביש אלון עם בקעת ייט"ב

    אוכלוסיה יהודית

    בבקעת הירדן שתי מועצות: מועצה מקומית מעלה אפרים ומועצה אזורית בקעת הירדן, שטח שיפוט מועצה אזורית בקעת הירדן הוא 840,000 דונם.
    מעלה אפרים יישוב קהילתי המונה 1,800 נפש.
    בבקעת הירדן 21 יישובים בהם 3,614 נפש ומרבית התושבים עוסקים בחקלאות, מתוכם 2 קיבוצים, 4 יישובים ו-15 מושבים.
    סה"כ תושבים יהודים 5,414 נפש. (לא כולל את צפון ים המלח).

    אוכלוסיה ערבית

    העיר הערבית הגדולה באזור היא יריחו הנמצאת בדרום בקעת הירדן.
    באזור הבקעה קיימים 6 כפרים:
    ברדלה ועין אל בידא צפונית למושב מחולה.
    זיבידאת ומרג' נאג'ה למרגלות מושב ארגמן.
    פאציל בין מושב פצאל למושב תומר.
    עוג'ה – צפונית ליריחו.
    • אזור הג'יפטליק מאוכלס בין כביש הבקעה (90) ועד מושב חמרה בתושבי קבע ותושבים זמניים הנודדים בהתאם לעונה החקלאית.
    • התיישבות קבע של בדואים - בדרום הבקעה בין מושב יט"ב לעוג'ה, מאז פינוי מחנות צה"ל מהאזור .
    • בדואים נודדים שוהים בהתאם לעונות השנה בצפון הבקעה, בין מושב רועי, בקעות וחמאם אל מליח.
    בהתאם להערכות מתגוררים באזור כ- 15,000 נפש ערבים (בלי העיר יריחו).